הגוף והמחשבה משפיעים זה על זה כל הזמן.

מפת מצב, לא אבחון

בחרו רגע יומיומי בעוצמה נמוכה. התרגיל נועד להבחין במשתנים ולבחור צעד קטן; הוא אינו מיועד להסביר תסמין רפואי או להחליף בדיקה.

1. 1

   כתבו את המצב בשורה: מה קרה, היכן ועם מי — בלי לקבוע עדיין מדוע.

2. 2

   ציינו ארבעה נתונים גופניים פשוטים: שינה, אוכל או שתייה, תנועה, וכאב או אי־נוחות. אפשר לכתוב 'לא יודע'.

3. 3

   כתבו את המחשבה המרכזית ואת הפעולה שבאה בעקבותיה.

4. 4

   הפרידו בין תחושה, פירוש וצורך: 'אני מרגיש __; אני מספר לעצמי __; ייתכן שאני צריך __'.

5. 5

   בחרו שינוי בטוח והפיך לשתי דקות: שינוי תנוחה נוח, מיקוד בחדר, הפסקה, מים, או תנועה עדינה שמתאימה לכם.

6. 6

   בדקו מה השתנה ומה לא. אם אין שינוי, זהו מידע — לא כישלון. כתבו גם מתי נכון לערב רופא, איש מקצוע או אדם תומך.

אם מופיעים כאב חדש או חריג, קוצר נשימה, סחרחורת, מצוקה משמעותית או חשש רפואי — אין להתנסות כדי 'להתגבר'. עוצרים ופונים לעזרה מתאימה.

הכתיבה נשארת אצלכם — העמוד אינו שומר או שולח דבר.

שבעה ימים של שיחה בין גוף למחשבה

אין צורך להתרכז בגוף אם הדבר אינו נעים. אפשר לבחור התבוננות חיצונית, לדלג על יום או לעצור; המטרה היא מידע עדין, לא ויסות מושלם.

1. יום 1

   קו בסיס

   פעם אחת ביום רשמו במילים פשוטות: אנרגיה, עומס, נוחות ומחשבה בולטת — בלי לפרש קשר סיבתי.

2. יום 2

   הצרכים הבסיסיים

   לפני החלטה לא דחופה בדקו אם מנוחה, אוכל, שתייה, תנועה או פחות גירוי ישנו את תנאי הבחירה.

3. יום 3

   החדר נכנס למערכת

   שנו משתנה סביבתי אחד — אור, רעש, מרחק מהמסך או מקום ישיבה — ובדקו את ההשפעה בלי להבטיח תוצאה.

4. יום 4

   שפה של תחושה

   רק לאחר שבדקתם שאין סכנה ממשית, נסחו תיאור שמפריד בין תחושה לפרשנות: 'יש כאן כיווץ, ועולה מחשבה של סכנה'.

5. יום 5

   כניסה דרך פעולה

   בחרו תנועה עדינה או הפסקה קצרה שמתאימה למצבכם, ואז בדקו אם נפתח מרווח קטן לחשיבה.

6. יום 6

   כניסה דרך משמעות

   כתבו פירוש חלופי מציאותי לתחושה, בלי לבטל אותה: 'זו דריכות; עדיין אפשר לבדוק מה נדרש'.

7. יום 7

   מפת תמיכה

   סכמו מה עזר, מה לא עזר, ומהו הסימן שלכם לעצירה, למנוחה או לפנייה לתמיכה מקצועית.