לא צריך לראות את כל הדרך כדי להתחיל

יום ראשון. שבוע חדש מתחיל, והקול הישן כבר מנסה להחליט בשבילנו מה אפשר ומה גדול עלינו.

הרשימה כבר פתוחה. ההודעה שצריך לשלוח עדיין מחכה. נעלי הספורט ליד הדלת, והשיחה שדחינו שוב מופיעה בראש. אנחנו יודעים מהו הצעד הבא, אבל משהו בתוכנו מבקש קודם להרגיש בטוח, מוכן ומשוכנע שהפעם נצליח.

המלכודת השקטה של מוכנות

לפעמים אנחנו לא חסרי יכולת. אנחנו פשוט מחכים לביטחון שיגיע לפני הפעולה. אלא שבחיים, ביטחון לא תמיד פותח את הדלת. לעיתים הוא נכנס רק אחרינו, אחרי ששלחנו הודעה אחת, קבענו שיחה אחת או קיימנו הבטחה קטנה שנתנו לעצמנו.

הילוך ראשון אינו מרוץ

כשמכניסים רכב להילוך ראשון, לא מצפים ממנו להגיע מיד לקצה הדרך. המטרה היא רק להעביר אותו מעמידה לתנועה. כך גם בשינוי. הצעד הראשון אינו צריך להרשים אף אחד. הוא צריך להיות קטן מספיק כדי שנוכל לבצע אותו היום וברור מספיק כדי שנדע שבאמת התחלנו.

אמונה עצמית אינה הידיעה שנצליח בכל דבר. היא הידיעה שגם אם נטעה, נוכל ללמוד, לתקן ולהמשיך.

במקום לשאול השבוע אם אתם מסוגלים לכל הדרך, שאלו מהו הצעד הקטן שיוכיח לכם היום שאתם כבר בתנועה. לא צריך מהירות גדולה. צריך הילוך ראשון.