אתם לא הרכב שלכם. מי אתם מעבר לאווטאר?

אתם לא הרכב שלכם. לא השעון, לא הבית ולא המותג שעל החולצה. גם חמשת החברים הכי קרובים שלכם לא מגדירים מי אתם.

ואפילו ה״אני״ שאתם כל כך מגנים עליו? כמה ממנו בחרתם, וכמה הלבישו עליכם?

שכבות. מסכות. אווטאר במשחק ששכח שהוא יכול להחליף תפקיד.

אני מאמין שאנחנו תודעה שחווה את החיים דרך הגוף, ושהיא גדולה מהדמות שאנחנו רואים במראה. הסיפורים של אנשים שחוו סף מוות והתבוננות בגוף מבחוץ מחזקים בי את האמונה הזאת.

וכמה מהחיים האלה אנחנו מבזבזים על ״מה יחשבו עליי״. רוצים שיקבלו אותנו, עד שאנחנו מצמצמים את עצמנו כדי להתאים.

הפחד מביך אותנו עוד לפני שקרה משהו. סוגר את הדלת, ואנחנו אפילו לא בודקים אם היא נעולה.

אז תעזו. תאהבו. תיצרו. תנו לרעיון המשוגע שלכם מקום בעולם.

כן, לפעמים תיכשלו. אבל לוותר מראש על משהו שאתם רוצים באמת, רק כדי לשמור על התדמית?

האווטאר שלכם אולי ייראה מושלם. אתם תישארו עם כל מה שלא העזתם לחיות.